- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק רע"א 6547/04
|
רע"א בית המשפט העליון בירושלים |
6547-04
12.9.2004 |
|
בפני : אליעזר ריבלין |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: יעל גונן עו"ד ע' חרל"פ |
: 1. דולב חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ |
| החלטה | |
המבקשת נפגעה בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה, והמוסד לביטוח לאומי קבע לה נכות לצמיתות בשיעור של 84%. המשיבות חפצו להביא ראיות לסתור קביעה זו, בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' עמית) סקר בהחלטתו את תולדות הפרשה, "על מנת להראות" - כלשונו - "כי תאונה מינורית לכאורה, הסתיימה בנכות קשה". מסתבר, כי מאז התרחשה התאונה ב- 1994, ועד שנת 1999, השמיעה המשיבה תלונות שונות, אך ממצאי הבדיקות לא העלו ממצאים ממשיים. בשנת 1999 התגלה שבר בחוליות עמוד השדרה, וכיום סובלת המבקשת מנכות קשה. על יסוד המסמכים, הטענות וההלכות שנפסקו בסוגיה זו, החליט בית המשפט קמא להתיר למשיבות להביא ראיות לסתור -
זאת, בהתחשב במסמכים שלא היו ככל הנראה בפני הועדות, בהתחשב בכך שלפנינו מקרה בלתי שגרתי - נוכח חלוף הזמן של כחמש שנים מאז התאונה המינורית ועד להרעה הדרמטית במצבה של המשיבה בשנת 99 - ובהתחשב בכך שלא קיימת התייחסות של ממש בהחלטות ועדות המל"ל לנושא הקרדינלי של הקשר הסיבתי בין התאונה למצבה דהיום של המשיבה".
כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפני. לטענת המבקשת, בפני הועדות הרפואיות שבדקו אותה עמד כל החומר הרפואי, ושאלת הקשר הסיבתי לובנה והוכרעה. לדעתה, אין כל הצדקה להתיר למשיבים - שעל התנהלותן במהלך המשפט השמיע בית המשפט המחוזי ביקורת חריפה - להביא ראיות לסתור.
עיינתי בבקשה, בתגובה לה ובמסמכים המצורפים, ולא ראיתי מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת. אמנם, היתר להביא ראיות לסתור אינו ניתן כדבר שבשגרה, אולם אין לקבוע רשימה ממצה של מקרים בהם יתאפשר הדבר. בסופו של יום, נתון הדבר, בדרך-כלל, לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, המקרה שבפנינו הוא בעל מאפיינים יוצאי-דופן.
הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו באלול תשס"ד (12.9.04).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
